החלטה בתיק ת"א 158152-09

1.         בפני תביעתם של שני התובעים למתן חשבונות ותביעה כספית, על דרך האומדנא, על סך של 1,652,884 ש"ח. בשלב זה, דן בימ"ש בתביעה למתן חשבונות.

התובעים, שני אחים, הינם הבעלים של 25% מזכויות הבעלות במגרש הידוע כיום כגוש 6886 חלקה 11, המצוי בשטח המכונה "הגוש הגדול", בצפון תל אביב, אשר נוהל ע"י מנהליו של "הגוש הגדול", ובמסגרת הניהול והרישום הסופי הומרה חלקה 1 מגוש 6896 לחלקה 11 בגוש 6886 (להלן: "המקרקעין"). הנתבע 1 (להלן: "אפרתי"),  הינו פרופסור לכימיה ואיש עסקים, והיה בעליו של 25% מהמקרקעין ולאחר מכן ירש את הגב' חסיה דוברין, לה היו 50% מהמקרקעין, כך שבסך הכל הינו הבעלים של 75% מהם. בהתאם להגרלה שנערכה ע"י המנהלים של "הגוש הגדול" בחסות בית המשפט, זכו התובעים ומר אפרתי בזכות לבנות בנין מגורים בן 12 דירות על מחצית חלקה 11 בגוש 6886. על המחצית השניה של המגרש בנתה חברה אחרת בנין דומה, אף הוא בן 12 דירות. בהתאם להחלטות מנהלי "הגוש הגדול", על הבעלים של המקרקעין להתאגד לצורך ניהול הבנין האמור להיבנות על המקרקעין, כאמור, כך שרק אחד מהמתאגדים ייצג את חבריו כלפי מנהלי "הגוש הגדול" וכלפי כל שאר הרשויות הרלבנטיות. התובעים ומר אפרתי התאגדו, בהתאם להחלטה זו, להתאגדות מספר 11, ולצורך תיפעול ההתאגדות חתמו התובעים למר אפרתי על יפוי כח. לא יכולה להיות כל מחלוקת בכך שחלוקת הזכויות בהתאגדות זו  הינה בהתאם לזכויות במקרקעין, דהיינו, לאפרתי - 75%, ולתובעים, יחד - 25%.

הנתבע מספר 2 (להלן: "הבנק"), הוא הבנק המלווה של פרויקט בניית הבנין בן 12 הדירות שהוקם ע"י ההתאגדות הנ"ל על המקרקעין. ביום 16.8.1995 חתם אפרתי, בשם כל חברי הקבוצה, ההתאגדות, על הסכם פתיחת חשבון מיוחד לליווי פרויקט הבניה הנ"ל, וזאת בהתאם ליפוי הכח שנמסר לו ע"י התובעים. להבטחת המימון הניתן לבניה, שועבדו המקרקעין לבנק. 

הנתבע מס' 3, עורך דין במקצועו, ייצג את התובעים ואת אפרתי בענייני הפרויקט הנדון מאז ראשית שנת 2004 ועד למועד הגשת התביעה (להלן: "עו"ד מיכאלי"). עו"ד מיכאלי אף יצג, ועודו מייצג, את אפרתי, בענייניו האישיים של האחרון.

הוסכם בין התובעים ובין אפרתי, כי הדירות שיוקמו בבנין יתחלקו בין הצדדים לפי חלקם במקרקעין, כך שהתובעים זכאים לשלוש דירות, שישקפו 25% מהזכויות במקרקעין. כטענתם בתצהיריהם כוונתם היתה להתגורר, כל אחד מהם בדירה אחת, ואת הדירה השלישית למכור ובתמורה לכסות את חלקם בהוצאות הקמת הבנין. מאוחר יותר, בתאריך 10.1.1999, דיווח אפרתי לרשויות המס על החלוקה בעין של הדירות בבנין, כאשר התובעים מקבלים שלוש דירות ספציפיות בבנין, תוך ציון מספר הדירה ומיקומה בבנין. חלוקה זו נעשתה בתקופה שטרם יוצגה ההתאגדות ע"י עו"ד מיכאלי, אך מתוקף תפקידו ידע עו"ד מיכאלי, או חזקה עליו שידע, את כל אשר נעשה קודם לתחילת ייצוגו בכל הקשור לדיווחים לרשויות המס השונות, כולל מס שבח. עם סיום הפרויקט, התברר לתובעים כי ציפיותיהם לרווח - נתבדו. עד כאן, למעשה, אין כל מחלוקת בין בעלי הדין.

לטענת התובעים, התברר להם כי אפרתי, תוך שהוא מסתייע בבנק, כשזה מטפל בדרך רשלנית בחשבון הליווי, ובשיתוף פעולה מלא של עו"ד מיכאלי - "ניצל לרעה את תמימותם של התובעים, את האמון שנתנו בו (באפרתי), ועשה שימוש לרעה ביפוי הכח שניתן לו, תוך חריגה מהרשאה... תוך שהוא פועל בחשבון הליווי, ולאחר מכן גם בחשבון הנאמנות (שנפתח), כאילו היו חשבונו הפרטי" (ציטוט מסיכומי ב"כ התובעים). חשבון הנאמנות הוא חשבון שפתח עו"ד מיכאלי לצורך טיפולו בהתאגדות ובבנין שנבנה על המקרקעין.  

2.         לטענת ב"כ התובעים, בנסיבות המקרה קמה להם הזכות לקבלת החשבונות כמבוקש. בהתאם להלכה, המבחן לזכותו של בעל דין למתן חשבונות הוא כפול. ראשית, קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו ובין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות, ושנית - קיומה של זכות לכאורה לתבוע את הכספים לגביהם נדרש מתן החשבונות (ע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פדי נא(4) 811, 819; ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד פד מ"ו(3) 570, 584). גם באי כח הנתבעים אינם כופרים בהלכה זו ואף אינם טוענים כנגד "קיומה של מערכת יחסים מיוחדת", בין כל אחד מהם לבין התובעים, המצדיקה את התביעה למתן החשבונות, אולם לטענתם התובעים נכשלו בהוכחת המבחן השני, "קיומה של זכות לכאורה". עוד מוסיפים הנתבעים כי למעשה, בפועל, כל המסמכים שנדרשו ע"י התובעים, אם במהלך הבניה ואם לאחריה, וגם במהלך המשפט, נמסרו להם או שהם נמצאים בידיהם של נתבעים אחרים, כך שממילא, אין לתובעים כל זכות לדרוש מהם מתן חשבונות נוספים. ב"כ התובעים מכחישה מכל וכל טענות הגנה אלו. עוד טוענת ב"כ התובעים, כי בנסיבות הענין, על בית המשפט להפעיל את סמכויותיו כאמור בתקנה 123 ל תקסד"א, ולמנות רואה חשבון לעריכת חקירה או חשבון בחומר שיגולה לתובעים, או שנמצא עדיין בחזקת מי מהנתבעים, אם, אכן, יזכו התובעים בתביעתם למתן החשבונות.

3.         לטעמי, ברור כי בין התובעים לנתבעים קיימת מערכת יחסים המצדיקה והמחייבת מתן חשבונות. בין אפרתי לתובעים קיימים יחסי שליחות ושותפות המחייבים אף נאמנות, שהרי אפרתי מונה להיות נציגם של התובעים בכל הקשור בבנית הבנין ובכל מגעיהם עם הרשויות. כאמור, גם אפרתי מודה בקיום מערכת יחסים שכזו. מתן יפוי הכח מקים יחסי נאמנות בין מיופה הכח כנאמן, לבין מייפה הכח, הנהנה (ראה סע' 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979, וכאמור בסע' 7 לחוק הנאמנות, הרי הנאמן חייב בניהול חשבונות בכל ענייני הנאמנות וחובתו ליתן לנהנים דין וחשבון מלא על ענייני הנאמנות ולמסור להם ידיעות נוספות, על פי דרישתם). לגבי הבנק הרי גם כאן מתקיימים יחסי נאמנות המחייבים דיווח ומתן חשבונות. לא יתכן כי תימנע מלקוח של הבנק, ולקוח הוא - "אדם המקבל שירות מתאגיד בנקאי" (ראה חוק הבנקאות ( שירות ללקוח), תשמ"א-1981), לקבל את מלוא הפרטים על חשבונותיו בבנק, כך שיוכל לבחון ולבדוק את אשר מתרחש שם. לא תישמע כל טענה מטעמו של תאגיד בנקאי שלקוחו אינו זכאי לקבל פירוט מלא של כל החשבונות וכל המסמכים הקשורים בחשבונות ובניהולם. בית המשפט ער לטענת הבנק שלקוחו, במקרה הנדון היה אפרתי ולא התובעים, וכי מר אפרתי קיבל, באופן שוטף, את כל העתקי ניהול החשבון ולעניין זה אתייחס בהמשך. לגבי היחסים המיוחדים המחייבים מתן חשבונות, בין בנק ללקוחו, מפנה ב"כ התובעים לה"פ (ת"א) 1046/07 , מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם), שם נאמר לענייננו כי כאשר מדובר ביחסי בנק-לקוח, די בסירוב הבנק להמציא ללקוח מסמכים באשר לחשבונות המתנהלים אצלו, כדי להצדיק את מתן הסעד המבוקש, מתן החשבונות. הרי טרם בחן הלקוח את המסמכים המבוקשים, אין באפשרותו לדעת אם הבנק פעל כדין וכמוסכם אם לאו, ומהם זכויות או חובות שני הצדדים לגבי אותם כספים המצויים בחשבונות הבנק.  לגבי עו"ד מיכאלי הרי ענייננו ביחסים של עורך דין - לקוח, המקימים, שוב, יחסי נאמנות, ויחסי עורך דין - לקוח, כיחסי נאמנות, עונים להגדרת "מערכת יחסים מיוחדת" (ראה פסק הדין בפרשת א.ש.ת.  כספים בע"מ הנ"ל).  עו"ד מיכאלי ניהל הליכים משפטיים מול הרשויות בכל הקשור לבנין ולזכויות במקרקעין ואף שהוא פעל ישירות רק מול אפרתי, הרי הוא ידע יפה כי אפרתי הוא אך ידם הארוכה, שלוחם, של התובעים, בכל הקשור לזכויותיהם במקרקעין ובהתאגדות. גם עו"ד מיכאלי אינו כופר בקיומם של "יחסים מיוחדים" המחייבים גילוי מלא, ואף הוא טוען כי בפועל הוא מסר את כל אשר הוא מחוייב ויכול למסור, מכל אשר נמצא בידיו בקשר לטיפול בבנין, לתובעים, במהלך התקופה הרלבנטית, אולם גם טענה זו, כפי שיאמר בהמשך, אינה מקובלת עלי.

אשר על כן, עיקרו של הדיון בשלב זה במשפט, יהיה בקיומה של זכות לכאורה בכספים שבעניינם מבקשים התובעים את מתן חשבונות.

4.         אחת מטענותיהם העיקריות של התובעים היא בכך שהם זכאים לפטור מלא ממס שבח בגין מכירת דירותיהם בפרויקט, והם ניצלו את זכותם זו, לפטור ממס שבח בגין דירותיהם אלו. אין אף כל מחלוקת באיזה דירות מדובר, באשר בהצהרות לרשויות המס ייחדו דירות ספציפיות לתובעים ולאפרתי, עוד טרם מכירתן. מנגד, אין חולק כי על התובעים לשאת בהוצאות בגין בנית הדירות והחלק היחסי ברכוש המשותף, בהתאם לחלקם היחסי במקרקעין - 25%, דהיינו 25% מעלויות הקמת הבנין. אולם אפרתי ניצל את הפטור המגיע לו ממכירת דירת מגורים לגבי דירה אחרת שאיננה בבניין שבפרויקט והוא חויב במס שבח בגין מכירת דירותיו בבניין, כשהוא מעמיס את חוב מס השבח הפרטי שלו כחלק מהוצאות הפרויקט, בכך הוא שיתף את הנתבעים ב- 25% ממס השבח בו חב אפרתי בגין מכירת דירותיו הוא בבניין.

טענה נוספת היא, שבהתאם לאמור בדוח שמאי הליווי, מר דן אורמן, מיום 16.6.1998  (נספח 4 לתצהיר התובע), הוצאות הפרויקט הן כ- 12,700,000 ש"ח, בעוד שעל פי דוח ההוצאות שהגיש אפרתי, באמצעות רואה חשבון שמעון וויזר, לשלטונות מס שבח, כבר לאחר סיום הבנין (נספח 5 לתצהיר הנ"ל), סך העלויות הם 15,204,000 ש"ח, דהיינו פער של מיליוני שקלים בין ההוצאות שהוצאו לצורך הקמת הפרויקט ובין ההוצאות שדרש מר אפרתי בדוח למס שבח. פער זה מהווה, לטענת ב"כ התובעים, ראשית ראיה ל"העמסת הוצאות" שלא כדין על ידי אפרתי על חשבון הפרויקט - לאחר השלמתו. ב"כ התובעים עורכת חשבונות נוספים בהתאם לדיווחים שונים שקיבלו התובעים, ושוב ושוב מופיעים פערים של מליוני שקלים  בחישוב ההוצאות. לטענתה, הדבר מלמד על "העמסת" הוצאות פרטיות של אפרתי, בתשלומי שכר שאינם כדין, הן לאפרתי עצמו והן לעו"ד מיכאלי, תשלומי מס שבח פרטיים של אפרתי ואף מימון הלוואה פרטית באמצעות חשבון הליווי, המחייבים גילוי מלא במתן החשבונות על מנת לבחון כראוי לאן הועברו הכספים ומדוע.

לא מצאתי בסיכומי ב"כ הנתבעים תשובות של ממש לתהיות אלו. ודוק: ענייננו בשלב זה של המשפט ב"זכויות לכאורה". בחלקו הראשון של המשפט הנטל על התובעים הוא  להוכיח אך לכאורה את טענותיהם, ואין מדובר ברמת הוכחה הנדרשת לחלקו השני של הדיון, בעת הדיון בעילות התביעה האחרות, לגופן, בהתבסס על ממצאי הבדיקה שתיערך לאחר מתן החשבונות.

5.         לגבי אפרתי, הטענה הראשונה היא לעניין דמי הניהול שגבה מר אפרתי לעצמו. אין חולק כי לא נערך כל הסכם בינו לבין התובעים בו מוסכם על דמי ניהול ו/או על שיעורן. אפרתי החליט לעצמו, וללא שהוא מערב בכך את התובעים ומבקש את הסכמתם לכך מראש,  לזכותו לדמי הניהול ועל גובה דמי הניהול, ומדובר בסכומים נכבדים, אשר הועמסו על הפרויקט והביאו אף לחריגה במסגרת האשראי שהעמיד הבנק בחשבון הליווי. מדובר בסכום של למעלה מ- 200,000 דולר, וזאת עד שנת 2000. מאוחר יותר הודה אפרתי בעדותו על חיוב בדמי ניהול של 400,000 דולר (עמ' 77 לפרוטוקול). גם אם השקיע מר אפרתי זמן רב בניהול פרויקט או כדבריו - "בזבזתי 12 שנים מחיי על הפרויקט", עדיין הוא אינו זכאי לחייב את חשבון הפרויקט בסכומים אלה, חד צדדית וללא הסכמת התובעים. לתובעים נודע על כך רק בדיעבד.  מכל מקום, לתובעים הזכות לבחון כל חיוב וחיוב בגין דמי הניהול ולבקש מאפרתי דין וחשבון, כולל אסמכתאות, כבסיס לחיובים אלו. אומנם, למר אפרתי 75% מהזכויות, אולם אין בכך כדי לכפות את שיעור דמי הניהול גם על המיעוט, התובעים. אפרתי אף לא "בזבז את חייו", אך ורק על ניהול הפרויקט, כאשר בפועל הוא ניהל, במקביל, את ענייניו ועסקיו הפרטיים להם הקדיש זמן ומרץ רב, בין השאר בנושא התפלות מים או במכירת וקניית נכסים אחרים, או בניהול מאבקיו המשפטיים בתחומים אלו, והדברים הוכחו בראיות כנדרש.

6.         על פי הטענה אפרתי  חייב את חשבון הליווי ואחר כך את חשבון הנאמנות אצל עו"ד מיכאלי גם  בהוצאותיו הפרטיות. בנספח 8 לתצהירו, כתב התביעה שהגיש עו"ד היכל, מי שטיפל לפני עו"ד מיכאלי בפרויקט הנידון, נגד אפרתי, מפרט עו"ד היכל את העסקאות הפרטיות בהן טיפל כעורך דין עבור אפרתי בתקופת ניהול הפרויקט, כולל כל הקשור בעיזבון המנוחה חסיה דוברין ז"ל, השכרת דירותיו בפרויקט, פירוק שיתוף בבית ברמת השרון ועוד, כשבגין כל עבודות פרטיות אלו משך עו"ד היכל כספים מכספי הפרויקט. אומנם, ענייננו אך בכתב תביעה שהוגש ולא בפסק דין, אולם כזכור ענייננו בשלב זה בזכויות לכאורה בלבד. מאוחר יותר, היה זו עו"ד מיכאלי שטיפל גם בענייניו האישיים ובפרויקטים הפרטיים של אפרתי. הטענה כאילו מדובר בעסקאות פרטיות אלו כחלק מענייני ההתאגדות, דהיינו חלק מהוצאות פרויקט הבניין, לא תוכל להישמע. אפרתי ועו"ד מיכאלי נכשלו בהוכחת טענתם כאילו המקור לתשלומי שכר טרחת עורכי הדין בעסקאות פרטיות אלו היו שלא מחשבון הליווי או חשבון הנאמנות, לשם הוזרמו ההכנסות ממכירת דירות הפרויקט. לא זו אף זו, שבהתאם לחלק מחשבוניות המס שהציג עו"ד מיכאלי, לאחר החלטת בית המשפט בעניין, הרי גם שכרו של עו"ד מיכאלי בגין טיפולו עבור אפרתי בתביעתו של עו"ד היכל, נמשך מחשבון הפרויקט (ראה נספח 17 יא ו- יב לתצהיר התובע). המסמך נספח 19 ג' לתצהיר הנ"ל, הינו מכתבו של עו"ד מיכאל לאפרתי בו הוא דורש, בין היתר, מאפרתי, להחזיר את הוצאותיו הפרטיות אשר נוכו מהסכום שהועבר לבנק, כך שקיימת בפנינו הודאה ממש בכל האמור לעיל. עו"ד מיכאלי טען בעדותו כי הדברים סודרו בינתיים לשביעות רצונו, אולם אין בפניי אלא את עדותו שבעל פה ומן הדין לחייב אותו ואת אפרתי במתן החשבונות כך שטענה זו תמצא את אישורה, או הפרכתה, במסמכים. עוד יש לציין, כי כל עוד לא מחזיר אפרתי את הוצאותיו הפרטיות, יתרת החובה הגדלה בחשבון הליווי גוררת תשלום ריבית בשיעורים גבוהים יותר, ואין כל מקום לחייב גם את התובעים בריביות אלו.

7.         כאמור, כל חיובי מס שבח וכן שכר טרחתו של עו"ד מיכאלי בגין השגות או ערעורים, או הטיפול השוטף במס שבח, בגין מכירת דירותיו של אפרתי יחד עם עיזבון חסיה דוברין ז"ל, שולמו מחשבון הנאמנות של עו"ד מיכאלי ולפני כן מחשבון הליווי, דהיינו כחלק מהוצאות הפרויקט. הן אפרתי והן עו"ד מיכאלי למעשה אינם כופרים בכך, אולם לטענתם הדבר היה בהסכמתם של התובעים, שניתנה בעל פה. טענה זו, טוב היה לה שלא הייתה נשמעת. בית המשפט אינו מוכן להאמין, ואין כל הגיון בכך, שהתובעים היו נותנים לכך את הסכמתם. מדוע שאדם סביר יסכים לשאת ב- 25% מהוצאותיו הפרטיות של אדם אחר? טענת ההסכמה מעוררת תמיהה במיוחד כשזו נשמעת מפיו של עורך דין. כל עורך דין סביר, המטפל בנושאים של רישום מקרקעין ותשלום חובות המס, חייב להבחין בין חובות מס של כל דירה ודירה, ועל פי הדין, זה שחייב בתשלום הוא בעל הזכויות בדירה. לא ניתן להפוך את חיובי המס של הבניין, שלדירותיו בעלים שונים, לחשבון מס אחד, המתחלק באופן שווה בין בעלי הזכויות, שחלק מהם פטורים ממס שבח וחלקם האחר - מחויבים בתשלום מס מלא. מדוע זה הפטור מתשלום מס שבח, יישא, גם באופן חלקי, בשכרו של עורך הדין בטיפולו בהשגות ובערעורים על חיוב מס שבח בגין דירות שבבעלות אחרים ? עו"ד מיכאלי אף טוען כי פעל כך בהתאם להחלטת כב' השופטת פלפל מיום 5.8.04 בתיק עיזבונות תע"ז 6441/92, בית המשפט המחוזי בתל אביב. אולם מעיון בהחלטה ומפרוטוקול הדיון שקדם לה (ת/9א' ו- ב') עולה כי הוראת בית המשפט המחוזי הינה ממש הפוכה. כב' השופטת קיבלה שחלוקת הדירות תהיה לפי ההצהרה שניתנה למס רכוש וכי אין לפגוע, מבחינה מיסויית, בזכויות הקניין של בעלי כל אחת ואחת מהדירות. גם הטענה כאילו בית המשפט נותן גושפנקא להתנהגות שכזו, בניגוד לחוק ולזכויות הקניין, הינה מופרכת. הרי גם עו"ד מיכאלי אמר באותו דיון ש- "המיסוי הוא מיסוי אישי והוא מתחלק באופן אישי...".

            ב"כ התובעות עוד הוסיפה בסיכומיה הפניות נוספות, הן למוצגים והן לעדויות, לעניין זכויותיהם לכאורה של התובעים בתביעתם נגד אפרתי, אולם לא מצאתי לנכון לעסוק בהן ודי באשר נאמר עד עתה כדי לקבוע כי התובעים הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם בכל הקשור ל"זכויות לכאורה", כאמור לעיל, כבסיס לחיוב במתן החשבונות כנגד אפרתי.

8.         ב"כ אפרתי מעלה מספר טענות הגנה. הראשונה, טענת התיישנות. לא מצאתי כל ממש בטענה זו. ב"כ אפרתי טוען שככל שנולדה לתובעים עילת תביעה כלשהי לפני 1.1.2001, הרי זו התיישנה, באשר כתב התביעה הוגשה בתאריך 3.1.08, שבע שנים לאחר מכן. הוא מצביע על מועד חתימת ייפוי הכח לאפרתי, מתאריך 13.11.90, וכן על דו"ח הביניים מתאריך 17.4.2000, ומכירת הדירות על ידי עו"ד היכל, בשנים 1998 ועד 2000. אולם  תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה, וכשעילת התביעה היא בעוולת תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות - "ביום שבו נודעה התרמית או ההונאה" (סע' 6 ו - 7 לחוק ההתיישנות, תשי"י 1958).

            בפרשנתנו, עילת התביעה העיקרית היא "תרמית". בנוסף לכך הרי בסע' 8 לחוק הנ"ל נאמר כי:

                        " נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו".